אז אחרי העדרות של שנה מהבלוג, המציאות מחזירה אותי לכאן במסגרת שליחותי המטופשת לדברר את חווית הראלירייד שלי מתוך איזו אמונה שזה מעניין מישהו.,

עזבתי את הארץ ביום שלישי אחה"צ, אחרי שקיימתי את חובתי האזרחית חסרת התועלת.
שוב חיכיתי בציפיה לרגע הקטן והחמקמק שבו גלגלי המטוס ניתקים מאדמת המולדת והחלום הופך למציאות ושוב תפסתי את הרגע ואת עצמי בהתרגשות גדולה. גדולה מהרגיל.

השנה שמתי לעצמי יעד מופרע, גרנדיוזי ולא פשוט בכלל.
החלטתי שבגלל שכל שנה אני מגיע ליוון לאחר שנה של אי תחרות ובשל כך מאבד מספר ימים רק כדי להכנס למירוץ, השנה אני אקפוץ על שתי הציפורים שעל העץ ואצא למרוקו ואח"כ אמשיך ליוון.
מסתבר שלהחליט זה קל, לבצע זה קצת יותר מורכב ונדרשו הרבה מאוד מאמצים כדי לתפור את החבילה המורכבת הזו.
בסיועו האדיב של אביב קדשאי וקבוצת המירוצים שלו  CRV, הגברת הועלתה למשאית הסיוע בדרך הארוכה מאשדוד לאגאדיר דרך ספרד, צרפת וכל מרוקו.
מפה התכנית היא לחזור 3000 ק"מ במירוץ נודד מעבר להרי האטלס בחזרה אל הים התיכון, להשיט את הגברת לספרד, משם לאנגליה ומשם ליוון כדי לעשות עוד איזה 2000 ק"מ הררים.
סה"כ כ 5000 ק"מ מירוץ תוך חודש וחצי.
הכנה מצויינת לדקאר בערב הסעודית לדעתי :).
בקטנה.

אחרי שפתחנו סוגריים קטנים על הסיבות להתרגשות הגדולה מהרגיל נחזור לסיפורנו :
אקיצר, אחרי שהמטוס המריא ונחת בפריז אחרי חמש שעות, שרפתי כמה שעות קטנות של הלילה בשדה כדי להמריא על הבוקר לאגאדיר.
שלוש שעות טיסה ואני על חוף האטלנטי בעיר חוף ערבית שוקקת בתערובת מוכרת של מזרח ומערב.
יום ההתאקלמות עבר מהר ובערב של אתמול כבר לא זכרתי אם מתי נחתתי.
עשרות משאיות ורכבי מירוץ התחילו להאסף ברחבה המרכזית והקרקס התחיל להתארגן.

הבוקר כבר הוקדש לבדיקות הטכניות. התייצבתי לסבב חיול ב 9:40 ואחרי שהחתמתי את כל טופס הטיולים וקיבלתי את כל מכשירי הניווט והבקרה, זיקוקי החירום, תלושי הדלק וכיו"ב ניגשתי לבדיקת האופנוע עצמו.
הבדיקה עברה סבבה והכל רץ בדיוק של שעון שוויצרי שאלמלא הכרותי עם חברי הטוב מרפי, כבר הייתי עולה על בגד ים ויורד לחוף.

אז זהו. שלא.
כשחזרתי למשאית של אביב כדי  לפרוק את שאר הציוד שהועמס עליו היה נדמה לי שחסר משהו.
עברתי במוחי הקודח על הרשימה ובסוף מצאתי מה חסר. ארגז הכלים שלי נעלם.
ארגז הכלים שלי, עם כלים מעולים שאספתי שנים, שסודר בקפידה ובתכנון רב כדי לעזור לי לטפל בגברת לבד לאורך 3000 ק"מ מדבריים. נגנב מהמשאית. (ככול הנראה בחנייתה בצרפת בהמתנה לנהגים, משאית הסיוע נפרצה ונגנב ממנה ציוד).
כהרף עין החלפתי מפת הצתה, והחל מבצע שטרם הסתיים לרכישת כלים וציוד חדשים שיאפשרו לי לעמוד באתגר המיותר שהצבתי לעצמי לחצות את מרוקו ללא סיוע.
על הדרך גם הספקתי להחליף סט סצמיגים ומוסים כדי להשלים את ההכנה של הגברת.

זהו להפעם.
מחר עדיין יום התארגנות, יש לי לגמור להכין את האופנוע, למצוא ספריי שרשרת (לא שמעו על זה פה), למצוא גלון שמן 60


\10 (גם על זה לא שמעו פה, יש או 40\10 או 50\20 והמומחים טוענים ששניהם לא טובים לגברת..), לארגן את כל הציוד הרב שיש לי לתוך שני ארגזי מתכת שרק בהם מותר לי להשתמש במסגרת הקטגוריה ולהכין ספר דרך ליום המחרת לזינוק ההיסטרי על חוף הים בעשר בבוקר, 250 ק"מ מכאן.
בקטנה.

מקווה שיהיה לי כוח, זמן, קליטה סלולרית ורצון להמשיך ולעדכן במהלך המירוץ.
ואם לא, שוקו כבר ימצא שטויות לעסוק בהם כדי לייצר דרמה.

לילה טוב.

Categories: אופנוע שטח

0 thoughts on “2019 – Morocco Desert Challenge ההתחלה”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Related Posts

אופנוע שטח

Hellas Rally 2019 – הכנות אחרונות

אז אתמול בבוקר כאמור, התחלתי את היום באמצע הלילה וניצלתי את הזמן לעדכון קצר. מה שקרה אח"כ הוא שירדנו לאכול ארוחת בוקר, ובשעה שמונה וחצי בערך יצאנו לדרך של כ 350 ק"מ לקרפיניסי. הגענו לביוואק Read more…

אופנוע שטח

Hellas Rally 2019 – הדרך

פחות מחודש עבר, עוד לא הספקתי לעכל עד תומה את ההרפתקאה במרוקו והנה נולדה לה אחת חדשה. דיון עם אחינועם בהמתנה לטיסה על ההבדל בין לחץ להתרגשות זרק אותי להלאס 13. שם למדתי על ההבדל Read more…

אופנוע שטח

Morocco Desert Challenge 2019 – סיכום

מאז שהבנתי שאני רוכב ראלי, היה דבר אחד שנראה לי תמיד כפסגת השאיפות. לא, לא הדקאר. אבל קרוב. פסגת שאיפותיי הייתה להשתתף במרוץ בסהרה, כזה של אלפי ק"מ בדיונות ובמרחבים האינסופיים של המדבר. רצה הגורל Read more…