השנה: 1994.
שמועות אומרות שאופנוע השטח האגדי, KTM עומד להגיע לארץ ביבוא סדיר בקרוב.
בדיקה קצרה מאמתת את השמועות ואני, ילד בן 24, עובד בעבודות מזדמנות, גר עם ההורים,
לא ממצמץ שניה ופותח הזמנה לאחד כפול Ktm400 EGS שיגיע אם תרצה השם עוד ארבעה חודשים מאוסטריה.

האבא הכלכלן שלי לא בדיוק הבין את להטוטי המספרים שלי שנועדו להוכיח יכולת עמידה בהוצאה המטורפת של קנית אופנוע חדש, לדעתי גם אני לא הבנתי אבל להבדיל ממנו, אני הייתי מכור ולא הייתה שום דרך למנוע את זה.


הזמן עבר בעצלתים עד שהטלפון המיוחל הגיע. האופנוע מוכן, בוא לקחת אותו.

ההאנגר החלוד והמת ליפול בנמל ת"א היווה תפאורת נגד סוריאליסטית לממתקים הדנדשים שעמדו בו.
ולא, לא התכוונתי למגודלי השיער היחפים עופר (עופריקו) תימור ונדב לוגסי שעמלו על ההרכבה של המשלוח הראשון.

פה זה רגלית ברקס, פה זה הצ'וק, הנה משחרר קומפרסיה. יאאללה עופריקו, שחרר שחרר , תן לנסוע עזוב אותך מבירוקרטיות עכשיו !
הייתי בעננים, כל כך בעננים שאת הצומת של הילטון חציתי כאילו לא הייתה שם, באדום מלא ומבלי להתייחס לתנועה בכלל, עד היום לא ברור לי איך הגעתי לירושלים.

את התקופה שבאה אח"כ אי אפשר לתמצת לעמוד של כמה מאות מילים.
אלו היו כמה שנים טובות שאם אני עוצם עינים ומנסה להזכר, כל מה שאני רואה לנגד עיני זה גווני מדבר מרוחים לרוחב הפריים כאילו יד זדונית באה ומרחה את ציור הפסטל המדהים שלי בטרם קיבעתי אותו עם פיקסטיב, הכל עוד שם בפנים, אבל כבר לא רואים את זה.
לא הלימודים האינטנסיווים בבצלאל ולא העבודה האינטנסיווית במקביל להם במשרד רה"מ הסיטו אותי במילימטר מהיעד :

יום שישי, 13:30, תחנת הדלק מישור אדומים.
בשביל זה חייתי, בשביל זה גם הייתי מוכן למות.

חזי על הקטמ 620
אביב על ה DR 350
תום על ההאסקי 450
אורי על ה CR 250
רפי על ההאסקי 360
עודד על ה CR 500
אבי על הקטמ 620
וכמובן מיכה על ה DR600  החבוט שלו שגרם ביכולת הרכיבה הוירטואוזית ויוצאת הדופן שלו למספר התרסקויות לא מבוטל שלי עקב התקפי צחוק בלתי ניתנים לעצירה.

ואני ? אני כבר לא הייתי הנספח שסוגר את המסע ואוכל את החיצרוצים והאבק של כולם.
אני הייתי שווה בין שווים, נתתי בראש וקיבלתי בראש, אבל בעיקר חושלתי בנפחיה הכי טובה עם המורים הכי טובים והאופנוע שמעולם לא אכזב אותי, ה ktm 400 שלי.

חמש שנים מופלאות חיינו ביחד, אבל כמו לכל דבר גם לו היה סוף, הוא נאסף אל אבותיו בשנת 1999.
יהי זכרו ברוך.

3 thoughts on “האב הרוחני”

דורון · 09/11/2012 at 15:36

אבל מי יכול מהרשימה שלך להגיד שהייתה לו ביתא? אגדה יותר מכל הכלים למעלה (ואתה גם נהיה חרש בסוף..)

יוחנן · 09/11/2012 at 21:57

דורון
כמוך גם אני 13 שנים קודם קונה את האופנוע הראשון שלי, מונטסה טריאל חדש ולי בקושי חצי הסכום, במשפחה לא מוכנים לעזור לי ברכישת אופנוע (אני כבר בן 30 ועובד מסודר) להפתעתי היבואן מסכים לפרוס לי לתשלומים.
מהר מאוד אני מגלה שהדלק במשאבות לאופנועים ברמה ירודה וזאת אחרי 2 זוגות נעליים שנקרעו מנסיונות התנעה עם קיק סטארט.
והיום אנו רוכבים על כלים משובחים גם קלים וגם חזקים יותר והכי חשוב הכפתור האדום על הכידון שמעיר את האופנוע לחיים בכל מצב. אח החיים הטובים
העיקר שנמשיך לרכב ולהנות
יוחנן

ארז · 20/02/2013 at 09:20

דורון היקר

רק בודדים כמוך יכולים להבין את הראש שלנו ומה זה מדבר

כל האנשים הנורמליים זהים ודומים זה לזה. אבל כל המשוגעים- כל אחד משוגע בדרכו שלו.

אני שמח שיש עוד כמה משוגעים אי שם…

כתיבת תגובה