אחרי מפח הנפש הגדול מ"היפני" הייתי חייב פיצוי הולם.
Ktm 640 נשמע כמו משהו שיכול להשכיח את הכאב.
הוא הגיע מבריק על פלסטיקיו ואגזוזו, ואני ללא היסוס התחלתי במלאכת השלת הקילוגרמים העודפים.
כל מה שלא היה הכרחי פורק.

וינקרים,מראות,סבל,אגזוז במשקל טונה,פלסטיקים בפילטר אויר, מגן שרשרת וכו' וכו'.
כל מה שאפשר לקזז בשביל להביא את הבהמה למשהו קרוב לנורמאלי.
מודה, זו לא הייתה הבחירה האופטימאלית, אבל אילוצי החיים ומחסור תזרימי בסיסי אילצו אותי ללכת לכיוון דו"שי.

זה התחיל רע.
את ההרצה שלו הוא עשה לערד.
בשטח.
אמירק'ה אמר : "זה קטן עליו, יאללה בוא" ואני כמו דביל שוב הקשבתי לו, ובאתי.
הכול היה בסדר עד שהגענו למעלה ערוגות הדרומי.
האופנוע בהמה כבדה בהרצה, אני בקושי מגיע לקרקע, והעליה  בזוית קשה ועמוסת דרדרת מזוויעה.

אין מה לבוא מהר כי זה ארוך וטכני  וממש לא יציב ואי אפשר לעוף על זה.
צריך לעלות לאט, לשים את המשקל אחורה ולעבוד עם הרגלים על הקרקע. כן.  באמת.
הבולס לא אהב את זה בכלל ולאות מחאה מדליק לי נורה אדומה באמצע המעלה.
חם לו מסכן, וגם לי, אבל הוא עשה רק 400 ק"מ בחיים שלו ואני קצת יותר.
בעבודת צוות משותפת העלנו אותו למעלה, בעדינות, שלא יכעס.
הוא לא סלח לי על זה לעולם.

ההמשך היה קצת יותר טוב.
הוא קיבל מתנה סט ג'נטים סופר מוטו בחתך נמוך לעבודת היומיום וסט קרבי לסופ"ש.
זה פתר קצת מצוקות אבל לא את כולן. האוברול שלו לא איחר לבוא.
האמת, לא מאשים אותו. הוא עבד קשה בבינעירוני מצפון הנגב לתל אביב ובחזרה כמה פעמים בשבוע.
לא בשביל זה הוא נועד.

האוברול השני הבהיר גם לי את זה.
ניסיתי להגיד לו שזה לא הוא , זה אני.
זה לא עזר.

נפרדנו בכאב.

0 thoughts on “בולס השקמים”

כתיבת תגובה